מה הייתה התוכנית של רבקה? האם התכוונה לנשל את בנה הבכור מברכות האב ולהותיר אותו חסר כל? האם האישה שתוארה בפרשה הקודמת כשופעת טוב וחסד, עד שהציעה לעבד זר "שתה וגם לגמליך אשקה", תמנע ברכה מיוצא חלציה?
ומדוע שלחה את יעקב לקבל את הברכות במרמה, במקום לשוחח ישירות עם בעלה, לו הייתה נשואה למעלה משמונים שנה? הרי יצחק היה בוודאי נעתר לה, לאחר שהקב"ה ציווה את אביו ביחס לאותו נושא בדיוק: "כל אשר תאמר אליך שרה – שמע בקולה"?
ובכלל, איך אפשר לקבל ברכות בתחפושת? אם יצחק התכוון לברך את עשו – כיצד תחול הברכה על ראש יעקב? אם אלבש את הבגדים של רוטשילד – אשיג את המזל של רוטשילד?!.
רעיון חסידי עתיק, הופך את הסיפור על פניו: רבקה מבקשת להרחיב את גבולות המשפחה ולהכניס את עשו פנימה. היא שולחת את יעקב לקבל את הברכות כשהוא לבוש בבגדי עשו, כדי שגם ילד שנראה כמו עשו יזכה בברכות. היא מפגינה לעין כל, שגם עשו בפנימיותו הוא יעקב והבגדים אינם אלא לבוש חיצוני על המהות השלמה.
אילו היה עשו מקבל את הברכות בעצמו, היה נותר מנותק מאחיו ונכנע אל ציורו החיצוני. ההכלאה של עשו ויעקב גורמת לכך, שהלבוש לא יסתיר את המהות העמוקה שאינה נסדקת לעולם.
הדברים רמוזים בפסוק מופלא: "וירח את ריח בגדיו ויברכהו, ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'". יצחק מתמוגג מריח בגדי עשו העטויים על יעקב. אבל מה היה מיוחד בריח הבגדים? הרי עשו נכנס עמהם מדי יום?.
מדרש בראשית רבה אומר: "אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו, כגון יוסף משיתא". יצחק מריח מהבגדים את ריח ה"בוגדים" שיעטו לבושים של חטא, אבל ברגע האמת, תיפול המסיכה ותתגלה המהות.
"כגון יוסף משיתא": כשכבשו הרומאים את ירושלים, הם חששו להיכנס להיכל המקדש. תפסו יהודי מתבולל בשם "יוסף משיתא" והורו לו להיכנס ראשון ולחלל את הבית. "קח לך כל חפץ שתרצה". יוסף חטף את מנורת הזהב המרהיבה והרומאים נדהמו. "לקחת יותר מדי, אוצר כזה יילך אל הקיסר ואתה תיכנס שוב ותיקח חפץ אחר". האשליה התנפצה מול עיניו של יוסף והוא סירב לחלל שוב את הקודש. "די לי שהכעסתי את בוראי פעם אחת ולא אכעיסו שוב". הציעו לו הכנסות מכס מירושלים למשך שלוש שנים, ייסרו אותו בעינויים קשים, אך הוא עמד בעיקשותו ומת על קידוש ה'.
יצחק מריח את ריח מסירות הנפש מבגדיו של עשו ומבין שקם כאן עתיד חדש: זהות עמוקה שתהיה חזקה מבגדי הבוגדים. היא תשרוד דורות של גלות ותשיב בנים ובנות הביתה.
המהלך הנסתר של רבקה, רמוז אולי באחד הפסוקים האחרונים בפרשה (כח,ה): "לבן בן בתואל הארמי, אחי רבקה, אם יעקב ועשו". רש"י מתפלא: "איני יודע מה מלמדנו". מה מחדשת התורה בכך שרבקה היא "אם יעקב ועשו"?. יש לומר, שבסוף הפרשה המטלטלת הזו, מעידה התורה כי רבקה הייתה "אם יעקב ועשו". כל מה שעשתה היה למען שני ילדיה גם יחד כי כולם בניה.
השבוע ציין העולם היהודי את "כינוס השלוחים העולמי". התכנסות אלפי הפעילים שעסוקים בגילוי ניצוץ הנשמה, גם אם הוא עטוף בבגדים זרים. הם שואבים את ההשראה מהסיפור הבא: פעם נכנס רב קהילה ממקסיקו אל הרבי מליובאוויטש. הוא סיפר בגאווה על הפעילות עם הנוער בקהילה, על התוכניות העשירות ומבצעי הלימוד לתלמידים המצטיינים.
"ומה אתם עושים ביחס לנוער השוליים שמסתובב ברחוב", שאל הרבי. -"אה, הילדים שלנו לא נמצאים שם", ענה הרב בסיפוק. "ואיזה ילד יהודי הוא לא שלנו", שאל הרבי?
