פרשת יתרו תשפ"ו

1. דברים ד: רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך: יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחרב – רמב"ן: הכתוב הזה לדעתי הוא מצות לא תעשה, הזהיר בה מאד … להשמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך, את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים לבניך ולבני בניך עד עולם.

טור אורח חיים סימן מז: ועוד יש ברכה אחרת על התורה: 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, בא"י נותן התורה' – ויכוון בברכתו על מעמד הר סיני איך בחר בנו מכל האומות וקרבנו. 

שמות ד,ל: וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעש האתת לעיני העם: ויאמן העם. שם יד,לא: וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה יהוה במצרים … ויאמינו בה' ובמשה עבדו.      שם יט,ט: הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם –  רמבם יסודי התורה ח,א: משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה … שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם … ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים 'משה, משה, לך אמור להן כך וכך'. 

2. שמות כ: אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני … לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא, כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא – הוריות ח,א: 'אנכי ולא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום. פסיקתא זוטרתא שמות כ: וכששמעו ישראל 'אנכי ולא יהיה לך', מיד אמרו למשה 'דבר אתה עמנו ונשמעה', ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות'.

רמב"ם מצוות עשה א: שצונו בהאמנת האלהות והוא שנאמין שיש עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאים – והוא אמרו 'אנכי ה' אלוקיך'. ובסוף גמרא מכות אמרו תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני, שנאמר 'תורה צווה משה' – 'תורה' בגימטרייה תרי"א ועוד 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום.

אור ה' לר' חסדאי קרסקס: טעות מפורסם מי שמנה מצוות עשה להאמין מציאות האל, כי לא יצוייר 'מִצְוָה' בלי שיש 'מְצַוֶה'. ו[גם] האמונה במציאות האל היא מהדברים שאין לבחירה ורצון מבוא בהם. הגהות הרמב"ן לספר המצוות עשה א: שאין מנין תרי"ג מצוות אלא גזירותיו ית' שגזר עלינו לעשות או מנע אותנו שלא נעשה, אבל האמונה במציאותו ית' שהודיענו באותות ומופתים ובגילוי השכינה לעינינו הוא העיקר והשורש ממנו נולדו המצוות ולא ימנה בחשבון.                               

ספר מאה שערים (כט): אמר רבנו הזקן מהי נשמה? השערי תשובה לרבנו יונה כתב: 'יודעת את ריבונה', ואחר כך אמר: 'מכרת את ריבונה' [כמו שמכירים דבר זר], ואני הוספתי 'חלק אלוקה ממעל'. ספר העיקרים מאמר ראשון פרק יט: האמונה הוא הצטייר הדבר בנפש ציור חזק עד שלא תשער הנפש בסתירתו בשום פנים – אף אם לא יודע דרך האימות בו.

3. רמב"ם הלכות יסודי התורה א,א: יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל הנמצאים, וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו … שם ו: וידיעת דבר זה הוא מצוות עשה, שנאמר 'אנכי ה' אלוקיך'.

היום יום יט שבט: מצוות עשה הראשונה בלשון הרמב"ם היא 'לידע שיש שם מצוי ראשון' והיא מצוות המוח. דהגם דכל אחד הוא מאמין באמונה פשוטה ולבו תמים עם ה', חובת המוח והשכל להביא אמונה זו בידיעה והשגה. כמו שכתוב 'דע את אלוקי אביך' ו'וידעת היום והשבות אל לבבך'.

ספר המאמרים קונטרסים ב רעז: כאשר אחד לומד סוגיה בעיון רב ויודע כל פרטיה – מכל מקום אינו אלא ידיעה שכלית, אבל כאשר העניין נוגע לו, כמו שהוא עצמו צריך לסוגיה הלכה למעשה – אז הוא באופן אחר לגמרי, הדיבור שלו הוא בחיות רבה וכמאמר העולם 'הלב מדבר', שנתווספים אצלו ריבוי סברות בהמצאות חדשות בפרטי הסוגיה ומתעורר בליבו ריבוי טענות ומענות בהיפוך זכות עצמו … כך בהשגה אלוקית, דכשלומד עניין ומבינו בכי טוב ומדבר בו ומתפעל על נעימת המושכל, מכל מקום אינו אלא ידיעה שכלית והעניין אינו נוגע לו שיפעול התעוררות בליבו להוליד מידה מתאימה למושכל ההוא. אבל כאשר עובד ה' בתפילה ומעמיק דעתו בהשגה זו פעם, שתים ושלוש עד שהעניין נעשה נוגע לו – בהכרח שתתעורר בליבו אותה המידה המחויבת מההשכלה ההיא.